בתוך עשור אחד בלבד הצליחה יוון לצמצמם את כמות ההרוגים בתאונות הדרכים ב-55% ואת כמות הפצועים ב-70%. מנגד, ישראל נכשלת כבר 15 שנה להוריד משמעותית את כמות הנפגעים.
להיפך, בשנה האחרונה חווינו אף עלייה בכמות הנפגעים וגם הפתיחה של 2022 אינה מבשרת טובות ומציגה עלייה של 50% בכמות ההרוגים לחודש ינואר 2022 ביחס לינואר 2021. מה הסוד של היוונים? הגדרת תוכנית לאומית עם יעד שאפתני והשקעה כספית גדולה בתשתיות.
יש קווי דמיון רבים בין יוון לישראל, שתי מדינות עם אקלים ים תיכוני ותרבות ים תיכונית. למרות זאת, בתחום מרכזי אחד יוון מצליחה בעשור האחרון במקום שבו ישראל נכשלת כבר 15 שנה – צמצום מספר ההרוגים והפצועים בתאונות הדרכים.
אירופה מתקדמת לעבר 'חזון אפס'
החל מאמצע שנות התשעים של המאה הקודמת רבות ממדינות אירופה מקדמות תוכניות לאומיות ארוכות טווח שנועדו למגר כליל את הקטל בכבישים. מי שהתוותה את הדרך הייתה שבדיה, שבשנת 1997 החלה להוציא לפועל תוכנית בשם Vision Zero שמטרתה הייתה לצמצם את כמות ההרוגים עד לרמה של אפס בשנת 2020.
היעד השאפתני הזה אמנם לא הושג (בעיקר בשל הופעה של הסחות הדעת הסלולריות שקשה היה לצפות אותן בשנות התשעים), אך התוכנית אכן צמצמה את הקטל ואף שלטה בו. העקרונות של התוכנית השבדית כללו השקעה אדירה בתשתיות הכבישים והפיכתן לבטוחות וסלחניות יחד עם התאמות מהירות חכמות יותר והטמעת תקני בטיחות מחמירים.
המודל השבדי בשינויים כאלה ואחרים אומץ על ידי מדינות רבות ביבשת ובכלל זה יוון. היוונים גיבשו תוכנית לאומית ארוכת טווח בעלת יעד שאפתני, הכניסו את היד לכיס והשקיעו מיליונים בתשתיות. התוצאות היום נוכחות ומובהקות – בתוך עשור פחת מספר ההרוגים בכבישי יוון ב-55%. כשמסתכלים על הירידה בכמות הפצועים המספרים אפילו יותר מרשימים ומסתכמים בירידה של 70% בכמות הפצועים בתאונות הדרכים. אם היוונים שדומים לנו בכל הרבה אספקטים יכולים, למה אצלנו זה לא קורה?
שאלה של סדר עדיפויות לאומי
כמו שראינו במדינות רבות באירופה, המפתח להפחתת הנפגעים בתאונות הדרכים היה קשור לכך שהן סימנו את המשימה כיעד לאומי מתמשך ונתנו לו ביטוי תקציבי שהפך את הכבישים לבטוחים יותר.
אגב, למרות האופי החדשני, העיקרון אינו חדש ובעבר הוא יושם בהצלחה גם בישראל. לפני 15 שנה אכן הושקה תוכנית כזו שפעלה למשך חמש שנים שבסופן אכן נרשמה ירידה של 30% בהרוגים בתאונות הדרכים. אבל מאז עברה הרבה מאוד תנועה בנתיבי איילון. עם השנים חל פיחות במעמדה של הרלב"ד (הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים) וקוצצו תקציבים.
בנוסף, חלק מסמכויות הרלב"ד הועברו לגופים כמו משטרת התנועה. למרות שפע של כוונות טובות ואנשי מקצוע שעשו עבודת מטה וגיבשו תוכניות, מעט מידי תורגם למציאות בשטח. בסופו של יום את סדר העדיפות הלאומי קובעים הפוליטיקאים. הלקח האירופאי הוא שצריך להשקיע הרבה בתכנון מחודש של התשתיות ולהטמיע בהן מרכיבי בטיחות. ללא אימוץ של תוכנית לאומית והקצאת משאבים זה לא יקרה. תוכניות דווקא יש. במשך שנתיים וחצי גובשה ברלב"ד תוכנית רב שנתית חדשה ומקיפה, אך בשל בירוקרטיה וסחבת היישום שלה מתעכב.
יעד צנוע מידי
יש מי שטוען שגם כאשר התוכנית החדשה תצא לדרך, לא בטוח שהיא תביא לשינוי המיוחל. מבקרי התוכנית טוענים שהיעד שנקבע – הפחתה בחצי של מספר ההרוגים והפצועים עד לשנת 2030 הוא צנוע מידי.
במדינות כמו ניו זילנד, אוסטרליה ושבדיה, נזכיר, ממשיכים לחתור לאפס הרוגים. במדינות אלו גובשה תפיסה של "משולש הגנה" הכולל טיפול בתשתיות, במרכיבי הבטיחות ברכבים ובקביעה של מהירויות נסיעה המותאמות לכבישים תוך ביצוע פעולות אכיפה והסברה. נכון להיום, התוכנית הישראלית לא תכלול את כל המרכיבים האלה וכנראה שלא יהיה לה עומק תקציבי להניע שינוי דרמטי.
בינתיים, אנחנו שומרים על קצב טרגי של כמעט הרוג ליום בדרכים. זה המקום להזכיר שיש דרכים יצירתיות ומודלים שטרם נבחנו ברמה הלאומית. דוגמה לפתרון כזה, שכבר נמצא בהישג יד, זו הטכנולוגיה שפתחה חברת הסטארט אפ הישראלית SaverOne.
מערכת SaverOne נותנת מענה לבעיית הסחות הדעת הסלולריות, שבעשור האחרון נחשבת לאחד ממחוללי התאונות המרכזיים בעולם.
נכון להיום המערכת של SaverOne ש"משתלטת" על הטלפון של הנהג ומונעת ממנו לעשות שימוש מסיח דעת במכשיר במהלך הנהיגה, היא היחידה שבאמת נותנת מענה יסודי לבעיה. אם המערכת תאומץ באופן נרחב ותשולב ברכיבי הבטיחות של הרכב, סביר בהחלט שנראה צמצום משמעותי בנפגעים בתאונות הדרכים.