עבור אנשים רבים, בניית הנכסים הפיננסיים לקראת המעבר מעבודה יומיומית לפרישה היא מטרה עליונה. הרעיון של יציאה לפנסיה מושרש עמוק בתרבות של ימינו, אבל זהו למעשה קונספט חדש יחסית.
כיום, זה כמעט מובן מאליו שאתם צריכים יועץ פנסיוני כדי לדעת איפה ואיך לחסוך לפרישה, אבל עד שלהי המאה ה-19 תשלומי פנסיה כלל לא היו קיימים. איך הם נוצרו? אילו שלבים היו בדרך? מה קרה לאחר מכן? זה הזמן להכיר את ההיסטוריה של הפנסיה לאורך השנים.
תוחלת החיים היא פקטור מרכזי
בשנת 1900, תוחלת החיים הממוצעת בעולם הייתה רק 31 שנים. עד 2020, מספר זה זינק ל-כמעט 74 שנים, בעיקר בשל התפתחויות ברפואה מודרנית, תברואה ותנאי עבודה. במשך רוב ההיסטוריה האנושית, אנשים חיו מעט והיו צפויים לעבוד עד המוות. כלומר, פשוט לא היה צורך בפרישה כפי שאנו מכירים אותו.
הפרישה של ימינו התאפשרה בזכות הארכת תוחלת החיים, ושינויי אוכלוסייה הקשורים למהפכה התעשייתית. למרות שמושג הפרישה נולד כבר בתקופת האימפריה הרומית, עברו שנים רבות עד שהתפתח למצבו הנוכחי.
מתי התחילו לצאת לפנסיה?
את אחד הרישומים המוקדמים ביותר של פרישה ניתן לייחס לקיסר הרומי אוגוסטוס. בשנת 13 לפני הספירה, הוא הקים תוכנית פנסיה לקבוצה נבחרת של לגיונרים רומיים, ששירתו 20 שנה בצבא. הפנסיה המוקדמת הזו מומנה על ידי מיסים, ונועדה להבטיח שחיילים בדימוס לא יקומו נגד האימפריה הרומית.
גם שנים רבות לאחר מכן, הפנסיות המוסדרות היחידות שניתנו היו צבאיות, בדרך כלל לאחר ניצחון, על ידי מלכים אסירי תודה. בתקופות אלה, רוב הזקנים היו תלויים בטיפול משפחתי או בנדבות כדי להתקיים, שכן הפנסיה לא הייתה נפוצה.
המהפכה התעשייתית העבירה חלק גדול מהאוכלוסייה מחוות משפחתיות קטנות וכפרים, למרכזים תעשייתיים ועירוניים סביב מפעלים וערים גדולות. השגשוג ותוחלת החיים גדלו, ומנגד חלק מהעבודות לא נועדו לאנשים מבוגרים, בשל הדרישות הפיזיות. כלומר, לפתע היו הרבה יותר אנשים שמוצאים את עצמם ללא עבודה, עם נתח משמעותי של חייהם לפניהם – מובטלים.
בשנת 1889, קנצלר גרמניה אוטו פון ביסמרק פיתח את תפיסת הפרישה המודרנית שלנו. כדי למנוע התקוממות של צעירים מובטלים, הוא החליט לשלם לאזרחים בני 70 ומעלה שיעזבו את כוח העבודה מרצונם. יוזמה זו יצרה את הרעיון של גיל פרישה מוגדר, וגם של תשלומים ממשלתיים לקשישים שבוחרים לצאת ממעגל העבודה.
חברת אמריקן אקספרס הקימה את הפנסיה הארגונית הראשונה בשנת 1875. עם השנים, הפנסיה גדלה בפופולריות, כדרך לחברות בכל העולם לתגמל עובדים נאמנים, ובו זמנית לפתוח מקום לגיוס כוח עבודה צעיר יותר.
תוכניות פרישה חברתיות ומעסיקים
הקטל של מלחמת העולם הראשונה, מגפת השפעת הספרדית ב-1918, התרסקות וול סטריט ב-1929 והשפל הגדול פגעו קשות בכלכלת ארה"ב במאה ה-20. תוכניות הפנסיה בחסות החברות נסגרו, ורבים נותרו ללא עבודה וללא כל הכנסה. במאמץ לפרנס אותם, חוק הביטוח הלאומי של פרנקלין רוזוולט משנת 1935 קבע הטבות פרישה ברמה הפדרלית.
לאחר מלחמת העולם השנייה, כלכלת ארה"ב התאוששה בחדות, ותוכניות הטבות לפנסיה צמחו שוב בפופולריות ככלי חיוני לגיוס ושימור עובדים. בשנות ה-50, רבים חשבו על פרישה כעל תקופה לעיסוק בפעילויות פנאי, גולף ושמש.
בעשורים הבאים, נעשו ניסיונות ברחבי העולם, וגם כאן בישראל, לעודד אנשים לחסוך כמה שיותר לפנסיה, בצורה חכמה ומושכלת. בעזרת שלל חוקים ורפורמות, המדינות מנסות לוודא שאזרחיהן יגיעו לגיל פרישה עם משאבים, שיספיקו להם לפחות כדי להזדקן בכבוד.
פרישה היום
ומה לגבי החלום האמריקאי ההוא, של פרישה מאושרת ורכיבה לעבר השקיעה? הוא לא נעלם לחלוטין, אבל בכל העולם מתרגלים בשנים האחרונות לכך שבעצם, זה לא כל כך פשוט.
זה קורה בגלל עלייה ביוקר המחייה, בגלל שכל המאמצים לא מספיקים כדי לחנך את כולם לחסוך כמו שצריך ומסיבות נוספות. לצד זה, כבר ממש לא בטוח שכולם רוצים לשים רגל על רגל לאחר שהם מסיימים לעבוד.
להיפך, לא מעט אנשים מפתחים קריירה שנייה דווקא בגילאים הללו, ולאו דווקא במסיבות כלכליות. גם בלי הכנסה גבוהה במיוחד, בחירה זו יכולה לעשות פלאים בכל הנוגע לתחושות של הגשמה עצמית וסיפוק. זה הזמן לעשות מה שאנשים באמת אוהבים ורוצים.
ללא קשר לאופן שבו תפיסת הפרישה שלנו מתפתחת עם הזמן, תכנון קפדני הוא תמיד מרכיב מפתח להצלחה. אל תהיו שאננים – תחסכו כבר היום לפנסיה.