אישה הגישה כנגד שכנתה תביעת לשון הרע בטענה כי הגישה נגדה תלונת שווא בגין נזק לרכבה. אולם בית המשפט קבע שהתלונה לא הוגשה כנגד השכנה, ואף אם הייתה מוגשת נגדה היא הייתה מוגנת מפני תביעת לשון הרע.
Thank you for reading this post, don't forget to subscribe!במסגרת פסק דין שניתן על-ידי בית משפט השלום בקריות, נדונה תביעת לשון הרע בה ביקשה התובעת לקבל מהנתבעת פיצויים בגין לשון הרע בסך של 50,000 ₪.
מפסק הדין עולה, כי התובעת והנתבעת היו בתקופה הרלוונטית לתביעה שכנות, והתובעת טענה כי הנתבעת הגישה כנגדה תלונת שווא במשטרת ישראל שכל מטרתה הייתה להשפיל אותה ואת בני משפחתה, ולבזותה ולעשותה לעג בפני השכנים.
טענותיה של התובעת
במסגרת התביעה טענה התובעת בין היתר, כי רכבה של הנתבעת ובעלה הושחת ומאחר והיה לה מצלמה המופנית לאזור בו חנה רכבתם, הנתבעת ביקשה ממנה לצפות בסרטון, ולאחר שהנתבעת צפתה באותו סרטון בדירתה, היא החלה לגדף אותה וקראה לעברה שהשכנים שונאים אותה.
עוד טענה התובעת כי הנתבעת פנתה למשטרה, וכתוצאה מכך לאחר מכן היא קיבלה הודעה טלפונית מהמשטרה בה נאמר לה כי עליה להתייצב לחקירה, ולאחר שהיא הגיעה למשטרה היא נדרשה להיחקר תחת אזהרה כחשודה בגין ביצוע עבירה של חבלה במזיד לרכבה של הנתבעת וכתוצאה מכך היא חשה מושפלת ופגועה, ואף נפתח כנגדה תיק פלילי והיא נאלצה להסתייע בעורך דין פלילי בשל כך, תוך שהנתבעת האשימה אותה כבסרטון קיימים קטעים לא מצולמים שנמחקו על-ידי התובעת וכן האשימה אותה בחבלת רכבה.
עוד הוסיפה וטענה התובעת, כי הנתבעת המשיכה להשמיצה בפני השכנים ולייחס לה את הנזק שנגרם לרכבה, וכן הפיצה אמרות כוזבות בין השכנים על כך שהיא עוקבת אחרי השכנים וגונבת כדורים של ילדים וכי עליה להתאשפז בבית משוגעים.
לאור זאת ,טענה תובעת בתביעתה, כי התנהלותה של הנתבעת שינו את חייה והיא נאלצה לקבל טיפול פסיכיאטרי וכי היא הסבה לה נזקים כלכליים, וביקשה לחייב אותה לשלם לה פיצויים עבור פגיעה בשמה הטוב ועוגמת הנפש מכוח חוק איסור לשון הרע.
טענות הנתבעת
הנתבעת מנגד הכחישה את טענות התובעת, וטענה כי לא הגישה תלונה נגד התובעת וכי לאחר המקרה של השחתת רכבה התובעת היא זו שהחלה להתנכל לה, ולכן היא נאלצה לעזוב את הדירה בה גרה ולעבור למקום מגורים אחר.
עוד הוסיפה וטענה הנתבעת כי גם אם הייתה מגישה כנגד התובעת תלונה, לא הייתה לה זכות לתבוע אותה מכוח חוק לשון הרע מאחר ועומדת לזכותה הגנה מכוח החוק.
החלטת בית המשפט
בית המשפט דן בטענות הצדדים ולאחר ששמע את עדויות בעלות הדין, החליט לדחות את התביעה תוך שקבע כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה.
בית המשפט ציין, שהתלונה שהגישה הנתבעת בגין גרימת הנזק לרכבה לא הוגשה כנגד התובעת, אלא מדובר היה בתלונה כללית על גרימת הנזק לרכבה על מנת שהמשטרה תחקור ותמצא את האחראי, והמשטרה הודיעה לאחר מכן כי התלונה נסגרה מאחר ולא הצליחה לאתר מי גרם לנזק. עוד קבע, כי מעדותה של הנתבעת במשטרה עלה כי היא לא האשימה את התובעת בגרימת הנזק, אלא סיפרה למשטרה את מה שאירע.
עוד ציין בית המשפט כי גם אם הייתה הנתבעת מגישה תלונה כנגד התובעת, הייתה עומדת לזכותה הגנה הקבועה במסגרת חוק לשון הרע הקובע בעניין זה כי נתבע בתביעת לשון הרע שהגיש בתום לב תלונה לרשות מוסמכת תעמוד לו הגנה במשפט אזרחי בשל לשון הרע.
לאור זאת, בית המשפט החליט לדחות את התביעה לאחר שקבע בין היתר כי התובעת לא הוכיחה את תביעתה, וכי הנתבעת הגישה נגדה תלונה או תלונת שווא, וחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאת משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של כ-8,500 ₪.
מאמר זה נכתב על-ידי עורך דין אהוד פאי, העוסק בייצוג תובעים ונתבעים במסגרת תביעת דיבה. לשאול בנושא דוא"ל: office@felaw.co.il, טל. 077-6596951.
מאמר זה מהווה תוכן פרסומי, ואין באמור בו בכדי להוות ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי.