כבר 5 שנים שהאחות ליבי שם טוב עובדת במסירות ובמקצועיות במלר"ד (חדר המיון) של המרכז הרפואי כרמל. ליבי ידועה במגע האנושי המיוחד שלה וביכולת להרגיע ולתת לכל מטופל את הטיפול הרפואי המדויק ואת התחושה שהוא בידיים טובות .
ליבי, שחיה בזוגיות גאה יחד עם בת זוגה ושני ילדיהן, היתה חלק מצוות בית החולים שהשתתף בכנס המיוחד שנערך בביה"ח כרמל לטובת הכרת הקהילה הלהט"בית והענקת מרחב בטוח לקהילה בבית החולים.
צילומים: אלי דדון וירון חזן
ליבי עדכנה שרק לאחרונה נפתחה מרפאה להט"בית ראשונה בצפון, מרפאת בונן של הכללית בחיפה, וכי עולה צורך גדול להכניס את הנושא גם לבתי החולים, בעיקר ללמידה והבנה של הנושא על ידי כל הצוותים הרפואיים. "אנחנו לא באים לשנות אף דעה או אמונה של אף אחד, אנחנו לא שיפוטיים לשום דת – אנחנו עושים את זה נטו כדי להתמקצע מול קהילה מסוימת. כדי שכשתבוא למרפאה ילדה עם שתי אימהות או שני אבות הצוות הרפואי יידע איך להתמודד נכון". אמרה ליבי
בכנס המעשיר הועברו הרצאות מרתקות של ד"ר גל וגנר, מנהל המרפאה הגאה בתל אביב שסיפר על הקשיים הספציפיים של הקהילה הלהט"בית, לאחר מכן עלתה להרצאה מעלפת עמית צוק, שנולדה כגבר והחליטה להפוך לאישה וכיום נשואה באושר לאישה ואימא ל-5 ילדים. בהמשך הרצו גם ד"ר אולגה קורט, מנהלת המרפאה הלהט"בית הראשונה בצפון (מרפאת בונן) וכן דיבר העו"ס איתן אבנון, מנהלת בית הקהילות בחיפה.
אהובה טל, מנהלת הסיעוד של כרמל, פעלה לקידום הנושא והפקת האירוע המיוחד יחד עם האחות ליבי שם טוב, עו"ס ניצן אלון, ספיר פכטר כץ אחות מאורולוגיה, ד"ר גלית לבנון ממחלקת ילדים וד"ר מונא חרבוש רופאה מהמל"רד.
בדברי הפתיחה לאירוע סיפרה אהובה ואמרה, "לפני 30 שנה גיסתי ביקשה ממני לעזור לה לספר לאימא שלה שהיא לסבית, מאז מדינת ישראל עשתה דרך ארוכה ועדיין אנחנו מצווים לתת לקהילה את המענה המדויק בכדי שלא ייאלצו לפנות למקומות מרפא נידחים ולא אמינים. עלינו להיות קשובים לצרכי הקהילה והכי חשוב – לזכור שהם כבר לא "קהילה", הם חלק מהנוף האנושי, הציבורי והפרטי ואנחנו כאן כדי ללמוד ולשנות מושגי עבר".
מנהל בית החולים, ד"ר אבי גולדברג, שהשתתף באירוע אמר: "בית חולים הוא מקום של חסד, מקום בו אנו עומדים באופן מלא לרשותם של המטופלים שלנו, אנחנו אמורים להבין אותם, להפגין כלפיהם אמפטיה ולתת מזור למצוקות שלהם. לקהילה הלהט"בית מצוקות ייחודיות משלה, אלו אנשים שחיים לעיתים בהסתרה ופחד עם אתגרים פיזיים ונפשיים ייחודיים, וחובה עלינו כמקום פתוח, כמקום בטוח וכמקום של סבלנות – להכיר אותם ולעמוד לרשותם באופן מלא, לא שיפוטי, מבין ומכיל".