חייל ששירת ביחידת הגששים בגולני הוכר בימים אלה כנכה צה"ל – לא בגלל פעילות מבצעית בה נטל חלק – אלא דווקא בשל הטלטלה הנפשית אותה עבר בעקבות מות חברו לאוהל ובעקבות חקירת המוות על ידי מצ"ח, שבמהלכה קיבל את הרושם כי הוא חשוד ברצח.
על פי התביעה שהגיש עוה"ד גיא בית און לקצין התגמולים – ביום הראשון בו החלו התובע וחברו לחלוק אוהל משותף, העיר התובע לחבר כי הוא נוחר נחירות רמות. לדברי התובע, החבר לא האמין לדבריו, וביקש ממנו שיקליט את נחירותיו. כשנשמעה נחירה רמה נוספת, הפעיל התובע את ההקלטה במכשיר הסלולר שלו, אך כאשר הבין כי חברו הפסיק לנשום הוא מיהר למיטתו ומצא אותו לדבריו, עם בטן שקועה, שתן במכנסיו תוך שהוא מגלגל עיניים.
לדברי עוה"ד בית און, הוא ניסה להחיות את חברו אך גילה כי פעולותיו לא עוזרות, ומיהר לקרוא לעזרה רפואית. לחדר הגיע חובש, ובהמשך רופא ופרמדיקים של מד"א, אך למרות ניסיונות ההחייאה, נקבע מותו..
לדברי עוה"ד בית-און, מכאן החל התובע לקבל את הרושם שהוא חשוד ברצח חברו. חוקרי מצ"ח חקרו אותו במשך שעות, לא אישרו לו לצאת מהבסיס במשך יומיים, ולא שיתפו אותו בסיבת המוות של חברו. על פי עדותו של התובע, משפחתו של הנפטר יצרה עימו קשר וביקשה שיבוא לביתם מיד עם יציאתו מהבסיס, אך שם נתקל בנעיצת מבטים ובמטח שאלות לסיבת המוות, עליהן לא ידע להשיב כי לא נאמרה לו סיבת המוות.
התובע גם נקרא לזהות את הגופה, מראה שלדבריו שחווה כטראומתי.
על פי תביעה להכרה בחייל כנכה צה"ל – אותה הגיש עוה"ד בית און לקצין התגמולים במשרד הביטחון – מאז האירוע חייו של התובע הפכו לבלתי נסבלים – הוא סובל מהתקפי חרדה רבים ומגיע חדשות לבקרים לחדרי מיון. התובע סובל מחרדות שמע הוא ובני משפחתו ימותו בשנתם, חווה שוב ושוב את קורות אותו יום ששינה את חייו, וכל חרחור או נחירה מכניסים אותו ללחץ וחרדה בלתי נסבלים.
בעקבות הגשת התביעה להכרה בו כנכה צה"ל – בדקה אותו פסיכיאטרית מומחית מטעם משרד הבטחון, וקבעה כי הוא סובל מפוסט טראומה בעקבות האירוע. בשל קביעתה זו – אישר משרד הביטחון כי הוא זכאי למעמד של נכה צה"ל – ולקבלת תגמולים בהתאם.