הכל החל כמקרה שנראה פשוט. אישה בשנות ה-40 לחייה, נכוותה ברגלה ממים חמים. למחרת פנתה לסניף קופת חולים במקום מגוריה והרופא שבדק אותה ציין שמדובר בכוויה דרגה 2 והמליץ לה על טיפול. אלה שמצבה הדרדר בתוך ימים עד שאושפזה בבית חולים ורגלה נקטעה. בהמשך הפכה סיעודית עד שנפטרה.
יורשיה, באמצעות עו"ד סאמי אבו ורדה מחיפה, מומחה לתביעות רשלנות רפואית ונזקי גוף, הגישו לבית משפט השלום בחיפה תביעת נזיקין על רשלנות רפואית נגד שירותי בריאות כללית. בתביעה נטען כי למרות שהאישה היתה חולת סכרת עם סיבוכים, הרופא שבדק אותה לראשונה לא התייחס לכך ולא ביקש ממנה לחזור לביקורת.
על פי התביעה, האישה טיפלה בכוויה לפי הוראות הרופא בשטיפות מים וסבון וכעבור 4 ימים חזרה לרופא וציינה כי מצבה רק החמיר. הפעם, הרופא הפנה אותה לחדר מיון עם אבחנה של "כוויה זיהומית בכף רגל ימין". האישה הגיעה לביה"ח רמב"ם ואושפזה שם בשל נמק בכף הרגל. בהמשך עברה ניתוח כריתת רגל והפכה לסיעודית. כעבור כשנתיים נפטרה.
בחוות דעת של מומחה שצורפה לתביעה כתב הרופא כי הטיפול שקיבלה האישה "לא תאם את הסטנדרט הרפואי המקובל". לדבריו, ההתייחסות של הרופא במרפאה כאשר האישה הגיעה אליו לראשונה "כשל אירוע פשוט שאינו דורש טיפול מיוחד למעט טיפול מקומי של חיטוי וחבישה" הוא שקבע את גורל המהלך בהמשך וגרם למצב של " מעין מפולת שלגים".
לדברי המומחה רק כעבור 4 ימים, כשאר חזרה האישה למרפאה היא הועברה למיון רמב"ם שם נקבע שהיא סובלת מכוויה דרגה 3. לכן השארתה ללא כיסוי במשך ימים אלה "מהווה רשלנות".
לדבריו טיפול אנטיביוטי נכון בפנייתה למרפאה היה מונע בסבירות גבוהה את ההסתבכות שהביאה לכריתת רגלה ומותה היה יכול להימנע לו "נמנע הסיבוך שגרם לכריתת הרגל". התביעה השאירה בידי בית המשפט לקבוע את גובה הפיצויים שיקבלו יורשיה.