"רשלנות רפואית בדרגה החמורה ביותר, העולה לכדי זלזול ואדישות לחיי אדם". כך מוגדרת תביעתה של אישה בת 37, אשר טוענת כי איחור משמעותי ומיותר באבחון וטיפול בגידול הסרטני שלה, גרם לכך שנאלצה לעבור טיפולים קשים, שהותירו אותה עם נכות מוחלטת לצמיתות.
כתב התביעה הוגש באמצעות עוה"ד כרמי בוסתנאי ועומר בוסתנאי, מומחים לתביעות רשלנות רפואית, לבית המשפט המחוזי בת"א נגד קופת חולים כללית ומכון מור. לטענת התובעת, בשנת 2012 היא פנתה לרופא המשפחה והתלוננה על גושים בשד. היא הופנתה לכירורג שבדק אותה ומצא "גוש קטן". האישה נשלחה לבדיקת אולטרסאונד שנכתב עליה כי הייתה תקינה. רק אחרי כשנתיים, בבדיקה נוספת שבצעה התובעת בעקבות תלונותיה החוזרות, התגלה גוש ממאיר עם גרורות, שכבר לא ניתן היה לנתח על מנת להסירו.
בחוות דעת שצורפה לתביעה קבע מומחה לרדיולוגיה, כי בדיקת האולטרסאונד בשנת 2012 נעשתה "בניגוד לפרקטיקה הרפואית המקובלת" ו"לא בוצעה חקירה של האזור החשוד". המומחה קבע כי אין זה סביר שהכירורג מישש גוש, וזה לא בא לידי ביטוי בבדיקה. הנחה זו מתחזקת לאור העובדה כי כעבור שנתיים זוהה ממצא ממאיר באותו האזור בדיוק. עוד אומר המומחה, כי בכל מקרה אסור להסתמך רק על האולטרסאונד כדי לשלול ממאירות ורופאי קופת החולים היו צריכים להמשיך בבירור ומעקב רפואי.
בחוות דעת נוספת שצורפה לתביעה, שלמומחה לאונקולוגיה ורדיותרפיה, נקבע כי אילו היו פועלים כראוי ומאבחנים את הגוש בפניה הראשונה, "היה ניתן להעניק טיפול מקומי ופשוט, ללא תופעות לוואי, בניגוד לטיפול הקשה והמורכב שנאלצה התובעת לקבל שנתיים לאחר מכן, עת אובחן הסרטן, שהיה גדול מאד, במצב לא נתיח ועם גרורה לבלוטות הלימפה".
אורתופד קבע בחוות דעתו כי כתוצאה מהטיפולים שקיבלה האישה באיחור ניכר, היא פיתחה עייפות כרונית, כאבים בכל חלקי גופה, חוסר יכולת לתפקד והיא סובלת מהגבלות תנועה קשות. לכן הנכות שנקבעה לה לצמיתות היא בשעור 80% לגבי מחלת הפיברומיאלגיה שפיתחה, 20% למגבלות במפרק הכתף ו-10% לצלקות בבית השחי.
חוות דעת של פסיכיאטרית מומחית, שהתייחסה למצבה הנפשי של האישה כתוצאה מהאיחור באבחון הגידול הסרטני, על השלכותיו הקשות, קבעה לה 50% נכות לצמיתות. סכום הפיצויים הושאר להחלטת בית המשפט.