נושא העתירה: 1. ביטול סע' 75(ה) לתקנון הכנסת – במיוחד בחלקו הנוגע לדבר "מדינתו של העם היהודי".
75(ה) הצעת חוק פרטית תובא לאישור נשיאות הכנסת; נשיאות הכנסת לא תאשר הצעת חוק שלדעתה שוללת את קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי או שהיא גזענית במהותה. 2. ביטול החלטת הכנסת מיום 4.6.2018 המונעת הנחת הצעת חוק יסוד: מדינת כל אזרחיה.
העותרים הגישו את הצעת החוק לנוכח התקדמות החקיקה בחוק הלאום. העיתוי אינו מקרי – אלא קשור באופן ישיר לשיח פוליטי גורלי על זהותה החוקתית של המדינה.
העתירה מעלה שאלה קונסטיטוציונית ממעלה ראשונה: האם זכאי ח"כ להעלות בפני מליאת הכנסת הצעת חוק שנוגעת לזהותה החוקתית של מדינת ישראל, ובמיוחד שהיא תואמת את המצע הפוליטי של מפלגתו שעל בסיסו הוא נבחר? האם אין זה לגיטימי מבחינה דמוקרטית להעלות בפני המליאה הצעת חוק בדבר מדינת כל אזרחיה?
זהו המקרה הראשון בהיסטוריה המודרנית שבו פרלמנט לא מאפשר הבאת הצעת חוק לדיון בפני המליאה, כאשר הצעה זו נוגדת להגדרתה הבסיסית של דמוקרטיה המתבססת על עיקרון "הדימוס", שלפיו התושבים המתגוררים באותה טריטוריה הם אזרחים השווים והם הריבון.
חשוב לציין כי סמכותה של נשיאות הכנסת לפי סע' 75(ה) למנוע את הנחתן של הצעות חוק, חולשות אך ורק על הצעות חוק פרטיות. על הצעת החוק האחרות אין כל מגבלה על תוכן פוליטי-אידיאולוגי.
מאז חקיקת חוקי היסוד, הנשיאות של הכנסת לא פסלה אף הצעת חוק על בסיס גזעני, אלא רק לנציגי מפלגות ערביות בעילת "מדינת העם היהודי", גם אם ההצעות התבססו על ערכים דמוקרטים או בהתאם למשפט הבינלאומי.
העותרים מבקשים לקיים דיון במליאת אודות הזהות החוקתית של המדינה, בדיוק כפי שהיה בדיונים על חוק הלאום, והחלטת הכנסת פוגעת בחופש הביטוי הפוליטי ומפלה על רקע לאום.
הטיעון המשפטי: סע' 75(ה) פוגע באופן קיצוני בתפקידם העיקרי של חברי הכנסת, ייזום חקיקה וייצוג בוחריהם ע"פ האג'נדה הפוליטית שמטעמה הם נבחרו.