חמאס הפתיע הבוקר את ישראל. הפתעה מוחלטת וגם… מוחצת. ממדי הנזק עדיין לא ברורים לגמרי. אבל אין ספק שהיתה פה הפתעה בזמן, במיקומים, בעוצמה ובעיקר בעובדה כואבת… צה"ל לא היה במקום הנכון כדי לעצור את ההתקפה וזה התמשך במהלך שעות רבות.
יש הרוגים – רבים, יש חטופים- רבים. יש פצועים- רבים . יש שאלות רבות ותשובות כמעט אין. האזרחים שצפו היום בשידורי הטלוויזיה היו המומים, מבוהלים ומבולבלים.
באמצע "שמחת תורה", כמו ביום הכיפורים לפני 50 שנה בדיוק, השמים נפלו על מדינת ישראל…מאות רקטות טווחו על מדינת תל אביב, אזעקות ו"צבע אדום" בכל דקה כמעט, מחבלים ששועטים לעבר ישובי עוטף עזה, מחנות צה"ל ומוצבים שנכבשים בידי כנופיות חמושים ועוד אירועי רצח וחטיפות מעוררי פלצות.
במקביל בבית הכנסת שבו התפללתי הבוקר, באו להזעיק מתפללים למילואים וכולם נענו מיד. מי שריגש אותי במיוחד היה חייל בסדיר שרץ לביתו, פשט את בגדי החג, לבש חאקי הצטייד ברובה האישי ובדרך לבסיס, עבר בבית הכנסת ל"תפוס הקפה" קטנה עם ספר התורה, לקבל ברכה מהמתפללים ולצאת לחזית..
את התפילה לשלום המדינה אמרנו היום בכוונה מכופלת וכך את הברכה לחיילי וחיילות צה"ל, השוטרים והשוטרות וכל אנשי כוחות הביטחון "העומדים על משמרתם" ומתמודדים עם מתקפת טרור אכזרית.
החדשות הקשות, סרטוני הוידיאו שהפיצו הרשתות הערביות, ה"פייק ניוז" ברשתות החברתיות, ההודעות של דובר צה"ל שהגיעו באיחור רב, כל אלה יצרו אווירה קשה בציבור הישראלי.
כמו תמיד במצבים מסוג זה, ראינו את האחדות הפנימית הפורצת בכל עוזה. אלפים מיהרו לתרום דם כאשר שמעו על הצורך בכך. בקבוצות אנשי מילואים פרסמו שיש צורך דחוף ב"חובש, נהג, קמב"ץ וכו'" ותוך דקות התנדבו עשרות לכל מקצוע נדרש. אפילו הפוליטיקאים לא רק הביעו תמיכה במהלכי הצבא והממשלה אלא גם הציעו להקים "ממשלת חירום מאוחדת".
עוד לא הסתיים היום הראשון למלחמה וכבר אנו צופים לעבר היום השני בחרדה מסוימת. האם גם מצפון תיפתח הרעה? האם חיזבאללה ירצה להצטרף לכאוס הקיים? מה יעשו המחבלים באיו"ש ובעיקר מה יקרה עם ערבי ישראל? מי מהם ינסה לפגוע בשכניהם היהודים או לשבש את תנועת כוחות צה"ל בכבישי ישראל.
"חרבות ברזל" השם שנבחר למלחמה הזאת כל כל מנותק, מרוחק וצורם ממה שחווינו היום…