בדף "יזכור" של אתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל, מופיע שמו של טוראי יקותיאל (זושיא) ונדר שנפל ביום כ"ב באלול תשכ"ט (05.09.1969),בן 19 בנופלו שנקבר בבית העלמין הצבאי חיפה.
בתולדת חייו נכתב "נולד ביום י"א באלול תש"י (24.8.1950) בביטום שבפולין ועלה ארצה עם משפחתו בשנת הולדתו. למד בבית הספר היסודי ("תלמוד תורה") ואחר כך ביסודי "יבנה" בחיפה, משם עבר לישיבה התיכונית בקרית שמואל – "פרחי אהרן". הוא היה אהוב על חבריו ועל מוריו וכל מי שהכירו חיבב אותו"
זכיתי להיות ה"חברותא " שלו. אני הייתי התלמיד שלמד עם זוסיא, כך קראנו לו כולם. בכל יום למדנו את דף הגמרא ב"סדר" בבוקר ובערב , הזמן שבו אנחנו תלמידי הישיבה התיכונית בקרית שמואל שליד חיפה, מכיתה ט עד י"ב , היינו יושבים ולומדים לבד דף גמרא.
זוסיא בעל הפנים העגלגלות והגוף השמנמן, היה מה שנקרא "ילד טוב ירושלים". הוא היה ההפך ממני. בספורט לא התעניין בכלל,. לעומת זאת, בלימודי הקודש גילה בקיאות רבה כי הגיע מרקע של "תלמוד תורה" ומבית חרדי. לא פעם התפלאתי איך נער כמותו התגלגל לישיבה תיכונית של בני עקיבא. בשבילו ה"סדר" היה חלק מלימוד אינטנסיבי שבו השקיע את כל כוחותיו. אני לעומת זאת, חיפשתי קצת מנוחה.
לא היינו בדיוק ה"זוג האידיאלי" של החברותא. אבל תוך זמן קצר הגענו להתאמה מלאה.זוסיא היה מוכן להקשיב לשירים מהטרנזיסטור שהחבאתי מתחת לשולחן (הסטדאנד") של הלימוד, ואני הייתי מוכן להקדיש חלק מהזמן להתעמק בדף הגמרא ולהתפלפל עם זוסיא בסוגיות אביי ורבא. כך הוא נחשף קצת ל"תרבות החילונית" ששמע ממני ואני החכמתי בלימודי הקודש.. הפכנו לחברים טובים. כל אחד התפתח בתחומו, אני ביליתי יותר במגרש הכדורסל ובמשחק הכדורעף והוא בלימודים. את שעות ה"חברותא" חלקנו יחד כמעט שנתיים עד נפרדנו וכל אחד מצא לו "חברותא" חדשה ללימודי הגמרא.
זה לא מנע מאיתנו להיפגש כמעט כל יום ולהחליף חוויות, מה שגם שגרנו בחיפה במרחק של שני רחובות זה מזה.
בשנה האחרונה ללימודים, כשכל אחד החל לתכנן את עתידו, הופתעתי לשמוע שזוסיא מתכוון להתגייס לנח"ל. זאת למרות שלמיטב ידיעתי הוא כמעט לא הלך לסניף תנועת "בני עקיבא" ובניגוד לבני גילו, לא "פזל" לעבר הבנות בתנועה. הייתי בטוח שהוא יפנה ללימודים בישיבה גבוהה. האמת שזוסיא במדים נראה לי דבר והיפוכו. אבל כנראה שלא הכרתי אותו מספיק טוב.
הוא גויס לצה"ל ביולי 1968 והצטרף להיאחזות נח"ל "מודיעים". אחרי כן עבר להיאחזות החדשה "מבוא חורון" שמעבר לקו הירוק. תוך כדי שירות נפגע ברגל ובאוזן, אך עשה ככל יכולתו שלא יפסלוהו כחייל קרבי ושיתנו לו להמשיך את שירותו.
"הוא קיבל על עצמו תפקיד ומילא אותו באהבה רבה. נאמנותו למולדת הייתה גדולה לאין שיעור" נכתב באתר הזיכרון. בהמשך שירותו עבר קורס חובשים קרביים ושירת בשארם א-שייך ובערבה.
"מטבעו היה נוח לבריות, מוכן לעזור לכל הן כאדם והן כחובש. הוא היה מלא חדוות חיים וחדור ביטחון עצמי. הוא היה מסור לבית ודואג להוריו ובמכתביו אליהם היה מרגיע אותם ומספר להם כי הוא נמצא במקום שקט ורגוע"
ביום כ"ב באלול תשכ"ט (5.9.1969) מצא את מותו בעלותו על מוקש באיזור פארן בעת מילוי תפקידו.
את הידיעה על נפילתו קיבלתי מאחד חברי כיתתנו והייתי בהלם מוחלט. זוסיא הנער החמוד והתמים נפל במדי צה"ל במרדף אחר מחבלים….מי היה מאמין. הוא היה החלל הראשון של המחזור שלנו בישיבה התיכונית "פרחי אהרון".
בהמשך נפגשתי עם הוריו. הם היו שבורים מנפילת בנם. לימים הגעתי במסגרת עבודתי העיתונאית לטקס חנוכת בית הנח"ל בפרדס חנה והדבר הראשון שעשיתי היה לחפש את שמו של זוסיא ונדר בין הנופלים. מצאתי את הדף שהוקדש לזכרו והתקשתי להאמין שזה אותו נער עמו למדתי בישיבה.
בדף עליו מצאתי ש"מפקד יחידתו שלח מכתב תנחומים להוריו בו כתב: "בנכם היה אחד מעמודי התווך בפלוגה בה שירת. מסירותו, דבקותו במשימה והרצון להצליח העמידוהו בקו הראשון של הלוחמים ביחידה. מסירותו לחבריו בשעות קשות ועזרתו להם בחיי היומיום זכו להערכת מפקדיו וחבריו כאחד".
יהי זכרו ברוך. זוסיא היקר.