- את לא רוצה לחזור פעם בשנה למילוי שפתיים כי "חבל על הכסף", אז את מזריקה סיליקון.
נכון, גם היום עדיין לפי משרד הבריאות ניתן להזריק סיליקון לשפתיים, אך לא ניתן להתעלם מהסיכונים. סיליקון, בניגוד לחומצה היאלורונית, הוא חומר מילוי קבוע. בעברית פשוטה, זה אומר שניתן להסיר אותו רק בניתוח. כאשר מזריקים חומצה היאלורונית ומשהו מסתבך – למשל, יש גושים, אסימטריה, החומר עלה מעל השפה, יש זיהום או כל בעיה אחרת – ניתן בקלות יחסית להזריק חומר ניגוד שנקרא היאלורונידאז, שפשוט ממס את החומצה ההיאלורונית והופך אותה לתמיסת מים וסוכר, שהגוף מפנה תוך 72 שעות, בדרך כלל ללא תופעות לוואי מלבד שטפי דם. רוצה להסיר סיליקון? זה כבר סיפור אחר. היתרון העצום של הסיליקון כחומר מילוי קבוע הופך לחיסרון דרמטי כאשר מתעוררות בעיות כגון נדידה של הסיליקון אל צדי השפה ויצירת גושים גדולים שלא ניתן להתעלם מהם ויזואלית. לא ניתן להמיס סיליקון בצורה יעילה ובטוחה כיום, אלא רק בניתוח.
- את שואלת מה סוג החומר שהרופא משתמש בו כאילו שזה הדבר החשוב ביותר, אבל מתעלמת מטכניקת ההזרקה.
כיום קיימות מגוון טכניקות הזרקה לשפתיים. שיטת הפפיון (השיטה הרוסית) היא הפופולרית ביותר בשנים האחרונות, וגורמת ליצירת שפה שטוחה ופתוחה, כיוון שהשפה נראית יחסית מאוד טבעית ולא נפוחה וישנם פחות גושים. טכניקה נוספת פופולרית היא הזרקה עם קנולה (צינורית דקה), טכניקה מהירה ונוחה, אך פחות ניתן בעזרתה לעצב את השפתיים. בנוסף, כחלק משיטת ההזרקה ניתן לחלק מזרק חומצה היאלורונית לשני מפגשים, כלומר – להזריק חצי מהמזרק בפגישה אחת, ולסיים את המזרק בפגישה נוספת לאחר מספר שבועות. חלוקת המזרק לשני מפגשים היא יתרון עצום, כיוון שבשיטה הזו הטראומה לשפתיים קטנה יותר וההחלמה קלה יותר, מאשר בהזרקה של מזרק שלם בפגישה אחת.
גם שיטת ההרדמה של האזור לפני הטיפול קריטית למהלך הטיפול. המון מטופלות מספרות שעם משחת אלחוש בלבד הטיפול מאוד כואב להן, בעוד שאצל רופאים שמשתמשים בזריקת הרדמה מקומית, כמו של רופא שיניים, הטיפול דווקא עובר בקלות יותר.
- את חושבת שלאחר ההזרקה הטיפול נגמר ואפשר לחזור לשגרה, אבל שוכחת שיש לך אחריות גדולה על תהליך ההחלמה.
חומצה היאלורונית היא חומר מילוי שסופח מים. במידה ולא נשתה לפחות שני ליטר מים ביום, החומר פשוט ייספג וייעלם כלא היה. השפתיים הן איבר רב פעילות. אנחנו אוכלים, שותים, צוחקים, מחייכים, מעשנים ועושים למעשה פעולות רבות עם השפתיים. כל הפעולות הללו נעשות בפועל על ידי שריר האורביקולריס אוריס, שהוא השריר הטבעתי שקיים סביב השפתיים. השריר הזה חזק ומופעל מאות ואפילו אלפי פעמים ביום(!!!), מה שגורם לפירוק זריז יותר של החומצה מהשפתיים. כדי לגרום לחומצה היאלורונית להישאר זמן רב יותר בשפתיים מלבד שתיית נוזלים מרובה, חשוב מאוד לא לפצוע את השפתיים על ידי קילוף או נשיכה, לא ללקק אותן כדי שלא יתייבשו, וכמובן למרוח קרם הגנה ייעודי לשפתיים בכל בוקר, וקרם לחות שמיועד לשפתיים בכל ערב. גורמים נוספים שמשפיעים על ההחלמה ועל משך הזמן בו החומצה תישאר בגוף הם מתח נפשי ופיזי – ככל שנהיה מתוחים יותר נפשית, וככל שהעומס הפיזי עלינו יגדל, לדוגמה שינה פחות איכותית או קצרה מדיי, או אכילה לא בריאה ולא סדירה, הגוף שלנו יחלים פחות טוב והחומצה תישאר פחות זמן.
- את רוצה עוד נפח, אבל שוכחת שהשפתיים שלנו הן רקמה עדינה.
כמו לכל רקמה, יש לה יכולת אלסטית מסוימת ומוגבלת. ככל וננסה למתוח את השפה עוד ועוד על ידי הוספה של חומר, בזמן קצר יותר נגיע מהר יותר לגבול קצה הקיבולת של השפה. מה עלול לקרות בשלב זה? החומצה ההיאלורונית תזלוג מעל לשפתיים ותגרום לשפתיים להיות "מבורווזות" ומשתרבבות קדימה. ככל ועולם רפואה האסתטית מתקדם, הדגש על תוצאה טבעית מתגבר, ולכן המטרה מעיצוב ומעיבוי שפתיים עם חומצה היאלורונית כיום הוא שפה גדולה יותר, מעוצבת יותר, אך שטוחה ככל האפשר.
מה עוד עלול לגרום לשפתיים שלך להיות פחות שטוחות? טכניקות שגויות שבהן החומר מוזרק בכמויות גדולות מדיי או לאזור שגוי בשפתיים, חומרים סמיכים מדיי שלא מיועדים לשפתיים, הזרקות תכופות ללא מתן החלמה לרקמה וחוסר מעקב על ההנחיות של הרופא המטפל.
- את רוצה להגדיל אבל השפה העליונה שלך עלולה להיות לא פרופורציונלית לשפה התחתונה.
את רוצה עוד נפח בשפתיים, אבל שוכחת להתייחס לסיכונים האסתטיים ולעובדה שהשפתיים שלך חייבות להיות פרופורציונליות לשאר הפנים, ושעוד נפח בזמן קצר מדיי עלול לגרום לאיבוד פרופורציה בין השפה העליונה לתחתונה, או בין השפתיים לשאר האיברים בפנים, וכמובן שהדבר עלול להגביר את הסיכון להתברווזות של השפתיים. פרופורציות נכונות של השפתיים לשאר הפנים ניתן להגדיר כך – השפתיים נראות כבעלות נוכחות, הן יפות וסימטריות, אך לא "משתלטות" על שאר האיברים בפנים.
אידיאל היופי של השפתיים אומר שהשפה התחתונה צריכה להיות גדולה פי אחד וחצי (בקירוב) מהשפה העליונה. אידיאל היופי בעידן הפילטרים והרשתות החברתיות משתנה, ובו דווקא שפה עליונה זהה בגודלה לשפה התחתונה נחשב לתוצאה הכי מקובלת. עם זאת, חובה לקחת בחשבון: "עוד" שפתיים, אומר בהכרח פחות הדגשה של שאר האיברים בפנים, מה שעלול להוביל לתוצאה אסתטית של פנים דווקא פחות עדינות ופחות טבעיות, ולכן לפני שאת רצה להוסיף עוד מזרק, תשאלי את הרופא שלך אם הוא חושב שאת באמת צריכה!
ד"ר משה רוזן, בן 34, הוא בוגר אוניברסיטת פירנצה, איטליה, ונחשב לאחד מהרופאים המוערכים בישראל. עוסק ברפואה אסתטית ומנהל מרפאות אסתטיקה בתל אביב ובירושלים. מוזמנות לעקב אחרי דף האינסטגרם: https://www.instagram.com/dr.mosherosen/