" רק אלוהים יודע כמה שהיה לי קשה, אבל דווקא מהמקום הזה של ״הקושי״ למדתי על עצמי כמה אני חזקה, איך אני נלחמת ולא מוותרת גם כשכואב. איך אני מציבה יעדים ועומדת באימונים המפרכים ובהבטחות שהבטחתי לעצמי" תכירו את קרן שולמן, אחות מיילדת מבית החולים כרמל שרצה 40 ק"מ וסיימה את מרתון שבדיה עם דגל ישראל מתוח על גבה, בגאווה ובהצלחה.
" לפני כחמש שנים נדבקתי בחיידק הריצה ומאז נשאבתי לתחרויות ומרוצים, מספרת קרן. התחלתי בקטן ולאט לאט מצאתי את עצמי רצה במרוצים של 10 ק"מ, 21 ק"מ, 33 ק"מ ואפילו כבר הספקתי שני מרתונים. את המרתון האחרון רצתי בשבדיה- בחום של 30 מעלות בצהריים. אני מודה שתוך כדי ריצה סבלתי , כאבתי ולא הפסקתי לקטר ולהישבע שזאת הפעם האחרונה שאני עוברת את הסיוט הזה, אבל מיד אחרי קו הסיום עם אנרגיות מטורפות בגוף, כבר חיפשתי את המרוץ הבא".
קרן סיימה את בית הספר לסיעוד בשנת 2000 עבדה כאחות במחלקת ילדים וכבר 14 שנה היא משמשת כאחות מיילדת בחדרי הלידה של כרמל . קרן בת 43, נשואה ואמא אוהבת לשלושה ילדים מקסימים. מעבר להיותה אמא, רעיה, מיילדת וספורטאית קרן גם אוהבת לאפר, ולפני כשלוש שנים אף למדה את מקצוע האיפור באופן מקצועי , ומאז היא עובדת גם כמאפרת מקצועית לכלות, מלוות, צילומי תדמית והפקות אופנה.
על המרתון האחרון מספרת קרן " אני זוכרת כמה היה לי קשה בשמונה הק״מ האחרונים , כאבו לי הרגליים כל כך, אבל לא ויתרתי ולא עצרתי. כמה חיכיתי לסוף. וכשראיתי את הקילומטר ה 40, נכנסה בי אנרגיה חדשה ,נעלמו הכאבים, הוצאתי את דגל ישראל, קשרתי אותו על צווארי וחיכיתי לרגע שאכנס לאצטדיון. באצטדיון הנפתי אותו הכי גבוה שאפשר עד שעברתי את קו הסיום. איזו הרגשה עילאית זו היתה. אומרים לי שאני מקור להשראה, אומרת קרן.
שואלים איך אני כזאת פעילה, מלאת אנרגיה ועשיה, ואני עונה שאני באמת שמחה להיות אמא ,רעיה, אחות, מיילדת, ועדין לא לוותר על עצמי ועל החלומות שלי, אני מאמינה שבכל גיל אנחנו צריכים ללכת עם הלב שלנו ולא לוותר על החלומות שלנו. אני לא דוחה שום דבר לעתיד כי אני אף פעם לא יודעת מה יקרה, כל מה שאני רוצה אני מגשימה בהווה ומקווה שגם הילדים שלי ילכו תמיד ויגשימו את ייעודם וחלומותיהם.
בצילום – האחות קרן שולמן מכרמל עם דגל ישראל בסיום מרתון שבדיה – צילום ביה"ח כרמל