פרשת השינויים שנעשו בספרו של אל"מ (מיל') מיכאל (מייק) אלדר
"דקר" עדיין לא הסתיימה. "טיפ" שהיה הראשון לפרסם את השינויים שנעשו
בגרסה של הספר שהותרה לפרסום, עקב מאז אחר הפרשה שהתגלגלה בין בתי
המשפט והעיתונות.
בעבר דיווחנו על כך שאלוף משנה בן-דוד, ראש מחלקת ביטחון השדה של צה"ל
בעבר, חשף ב"הארץ" ידיעה "סודית" הקשורה לפרשת אלדר ועניינה העובדה
שהוצאו קטעים מהמהדורה החדשה של הספר, שראתה אור לפני למעלה משנתיים.
הספר "דקר" ראה אור מחדש לפני כשלוש שנים, בעקבות הסכם פשרה שנכפה על
אלדר שבו נקבע כי יוצאו מהספר קטעים והוטל איסור פרסום על עובדה זו,
כדי למנוע מהאויב לערוך השוואות וכך למנוע ממנו דעת את הסיבות למניעת
פרסום הספר בשנת 1997, לאחר שלמעלה מאלף ממנו נמכרו והופצו לספריות
וחרף העובדה כי אושר לפרסום על ידי הצנזור.
לטענת ראש מדור בטחון שדה דאז, אל"מ בן-דוד, פרסום עובדה זו יגרום לכך
שהאויב ישווה בין המהדורות, יבין מדוע הוצאו הקטעים, ילמד מהם, והדבר
יפגע בביטחון המדינה.
חודשים ספורים אחר-כך, התראיין אלוף משנה יואב בן-דוד ל"הארץ", במסגרת
כתבה רחבת היקף אודות הצנזור הקודם, וצוטט כאומר: "הוצאנו קטעים
מהספר 'דקר'". בכך הפר אל"מ בן-דוד את הצו שהוא עצמו ביקש להטיל וביזה
את החלטת בית המשפט וגרם, לדבריו הוא, לפגיעה בביטחון.
אלדר דיווח על כך לפרקליטת המדינה ולרמטכ"ל וביקש לנקוט באמצעים נגד
העבריין – בלא תגובה.
בהמשך נחשף ה"סוד" גם על ידי תת-אלוף אברהם לונץ, בעבר ראש מספן
המודיעין של חיל הים, ב"צומת השרון", שגם הוא ביקש להתגאות "בהצלחת"
המאבק נגד הספר. בכתבה נעשתה גם השוואה בין המהדורות.
חשיפה נוספת היתה בהודעת דובר צה"ל לרשת הרדיו "קול חי"
ובעיתון "הצופה". כמו כן נחשף הסוד באתר זה, כאשר פורסמה טבלה המשווה
ביו המהדורות. לשיא הגיחוך הגיעו הדברים כאשר "במחנה" פרסם כתבה על
פרשת הספרים בה צוטט שוב אל"מ בן-דוד ונכתב בברור כי קטעים הוצאו מהספר
וכי יש מהדורה חדשה ושונה מהקודמת.
מייק אלדר עתר לבית המשפט המחוזי וביקש להתיר את הפרסום. השופט סטרשנוב
דחה את הבקשה על הסף ופסק לאלדר הוצאות בסך 2000 שקלים. אלדר ערער לבית
המשפט העליון ובאוגוסט 2001 קבעה השופטת שטרסברג כהן כי הצדק עמו
והורתה לבית המשפט המחוזי לקבוע אם אכן נוצרו "התפתחויות" שיובילו
להתרת הפרסום. כן נקבעו הוצאות בסך 20000 שקלים, לפי תוצאות הדיון
במחוזי.
דיון זה התקיים בסוף 2002, בפני השופט אזר, ונציג צה"ל, ראש ענף ביטחון
השדה של חיל הים, שייצג את עמדת שר הביטחון, טען בתוקף כי חרף כל
הפרסומים הללו, "לא היו התפתחויות" המעידות על כך שהאוייב עשה דבר מה.
בסיום הדיון פנה השופט לעד ואמר כי "התרנגולות ברחו מהלול" וכי התעקשות
העד עוסקת ב- Yesterdays news.
ב- 11/5/03 מסר השופט לצדדים את החלטתו בה נקבע כי לא יעלה על הדעת
שייטען על ידי המדינה שפרסום ב"במחנה" פוגע אפילו במידה נמוכה של
סבירות בביטחון המדינה. כן קבע אזר כי טענתו של אלדר, לפיה אין ספק
שהאויב קרא את הכתבה ב"הארץ", שעסקה בצנזור הראשי לשעבר,היא
טענה "הגיונית" שלא נסתרה על ידי המדינה.
השופט קבע כי עמדת המדינה, לפיה כל הפרסומים הנ"ל לא גרמו
לשום "התפתחות" אצל האויב "אינה משכנעת" וכי הטענה לפיה פרסום חוזר של
הדברים על ידי אלדר, ימקד את תשומת לב האויב "אינה משכנעת במיוחד".
החלטת בית המשפט מזכירה כמה פעמים את אתר "טיפ". וכך כתוב בהחלטה: "העד
(סא"ל לוי, ראש ענף ביטחון השדה של חיל הים) נחקר לגבי פרסומים
באתר 'טיפ', לרבות השוואת הנוסח של הספרים, המקורי והמתוקן, והשיב כי
הפרסום לא השפיע על מידע אצל האויב לפי בדיקה שנערכה. עוד הסביר העד כי
האינטרנט גדוש בפרסומים לא רשמיים שאינם מזיקים בשל היותם בלתי רשמיים
ומרובים. לעומת זאת, דברים מפי קצין בכיר בצה"ל שמעורב אישית בדברים
ומכיר את ההיסטוריה של חיל הים ממקד תשומת לב … עיון בכתבה שפורסמה
ב'הארץ' ובמיוחד בכתבה שפורסמה ב'במחנה' מלמד כי נתן בנקל להבין שיש
שני נוסחים ויש הבדלים, כפי שצוטט על ידי לעיל. כאשר ידוע כי אלה
קיימים וניתנים לאיתור באינטרנט לא ניתן עוד לדבר על 'סוד'".
השופט קבע כי עיון בכתבות מלמד כי ניתן להבחין בנקל שיש שני נוסחים ויש
הבדלים בין המהדורות של "דקר" וכי כאשר ידוע כי אלה קיימים וניתנים
לאיתור באינטרנט לא נתן לדבר על "סוד".
השופט קבע כי ראש ענף ביטחון שדה של חיל הים לא פירט דבר מעבר לתצהירו
לפיו החשש לפגיעה בביטחון נעוץ במיקוד האויב להבדלי הגרסאות וקבע כי
לאחר שהבדלי הגרסאות כבר נחשפו בעבר, כפי שהוכח בדיון, לא תתכן
פגיעה "קרובה לוודאית" בביטחון המדינה אם ייחשפו שוב.
השופט התיר את פרסום הסכם הפשרה, אך לא התיר לפרסם את רשימת תוכן
השינויים ומקומם בספרים, בטענה כי מייק אלדר "הסכים לכך".
אלדר ערער על נושא זה לבית המשפט העליון וטען כי לבית המשפט אין סמכות
להחליט החלטה כלשהי על סמך הסכמה עקרונית לפשרה, שהוגשה על ידי השופט
בדיון לא פורמאלי, שאינה מופיעה בפרוטוקול, ושנדחתה על הסף על ידי
המדינה.
כן נקבע כי הוצאות הבקשה בסך 7500 שקלים יחולו על המדינה בנוסף ל 20000
השקלים שקבע בית המשפט העליון.
השופט דחה את מועד כניסת ההחלטה לתוקף לששים יום והם הסתיימו ב- 9/7/03.
מהחלטה זו עולה כי שני קצינים בכירים, שהיו אלה שדרשו את איסורי הפרסום
בענייני, הפרו במו לשונם את הצו ובכך ביזו החלטה של בית משפט. האם
ננקטו מהלכים נגדם, כפי שננקטו נגד מייק אלדר – התשובה היא לא!
ההיפך אירע. משרד הביטחון והפרקליטות חברו יחד כדי למנוע אפילו את
פרסום העובדה שהשניים עברו על החוק – והכל בחסות "ביטחון המדינה".
לונץ בפנסיה מלאה, אך בן דוד מונה כאחראי לביטחון בארכיון צה"ל. הייתכן
שקצין שחושף סודות ומשקר את בתי המשפט ישרת בתפקיד כזה? האם כעת ינקטו
מהלכים?
אמנם, נטען בהחלטה כי אלדר "התחייב" שלא לפרסם את הרשימה, אך זו פורסמה
כבר ב"טיפ" ובעיתונות, כעולה מהחלטת השופט אזר, ולכן "התחייבות" זו,
שלא היתה, אינה מחייבת אותנו.
ויותר מכך, הרשימה אושרה לפרסום על ידי הצנזור הצבאי, והשופט אזר עצמו
קבע כי פרסומה לא יפגע בביטחון.