האם יתכן מבחינה הגיונית מצב שבו חלה החמרה במצבו הרפואי של אדם בשל העלייה בגילו, ומצד שני צפוי שיפור במצבו בהמשך השנים? בוועדה לרפואית לערערים של המוסד לביטוח לאומי חושבים שמצב כזה אפשרי ודחו את תביעתו של הנפגע להכרה בהחמרה במצבו.
באמצעות עו"ד סאמי אבו ורדה מחיפה, מומחה לתביעות ביטוח לאומי, ורשלנות רפואית, הגיש הנפגע תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה. בתביעה נטען כי האיש בתחילת שנות ה-70 לחייו, הוכר לפני למעלה מ-20 שנה כמי שנפגע בגבו במהלך עבודתו כאשר הזיז תנור אפייה כבד.
וועדה רפואית של הביטוח הלאומי, קבעה לו 10% נכות לצמיתות. לפני כשנה, לאחר שנבדק ע"י רופא אורתופד ורופא נוירוכירורג, קבעו שני המומחים כי חלה החמרה במצבו הרפואי של האיש ודרגת נכותו צריכה להיות גבוהה יותר.
בפני הוועדה טען האיש כי הוא מתקשה בהליכה, אינו יכול להתכופף, מוגבל בישיבה, זקוק לעזרה כדי להתלבש. כמו כן הוא מסתייע בהליכון כדי להתנייד. רופאי הוועדה בביטוח הלאומי סיכמו את חוות דעתם במילים "מדובר בהחמרה זמנית. יש מקום לשיפור…ממצאים הם שחיקתיים בגלל הגיל…" בסופו של דבר קבעה הוועדה כי לא חלה החמרה במצבו.
בדיון בבית הדין לעבודה, טען עו"ד סאמי אבו ורדה, כי הוועדה שללה קשר בין ההחמרה במצבו של האיש לפגיעתו הקודמת ומייחסת את ההחמרה לגילו של האיש. אולם, לדבריו קיימת סתירה בקביעת הוועדה אשר מצד אחד קובעת שיש "החמרה זמנית" וצפוי שיפור במצבו ומצד שני קובעת כי מדובר במצאים הקשורים לגילו " הכיצד מצבו של המערער צפוי להשתפר עם גילו המתקדם. עת לדעת הוועדה הגיל הוא הגורם להחמרה?" שאל עורך הדין בבית המשפט.
נשיא בית הדין לעבודה בחיפה השופט אלכס קוגן, קיבל את הערעור והחזיר את הדיון לוועדת הערעורים שתנמק בהחלטותיה לגבי הקשר בין ההחמרה במצבו של האיש לבין התאונה בגבו שהוכרה כתאונת עבודה.