בני הזוג פונו מבתיהם מיד לאחר השבעה באוקטובר. הם מתגוררים באחד הישובים הגדולים סמוך לעזה ולא היתה להם ברירה אלא לעקור עם שני ילדיהם לבית מלון באזור נתניה. בחודשים הראשונים המעבר עוד היה נסבל, אבל ככל שחלף הזמן הפכו בני הזוג למרוחקים יותר ויותר.
האישה באמצעות עורכי הדין שרין וגדלי סולן, סיפרה כי בעלה ניצל את העובדה שהם התגוררו במלון סמוך מאד לחוף הים וכל החיים התגוררו כשאין בקרבתם ים. אחרי כמה חודשים החל בעלה לרוץ כל בוקר ולאחרונה פעמיים ביום – בוקר וערב. "בהתחלה זה לא נראה לי מוזר כי ידעתי שבעלי אוהב את הים, אבל כשהוא החל לרוץ כל יום חשדתי ומהר מאד התברר לי שהכיר מישהי, גם היא נשואה, גם היא מפונה מישוב אחר המתגוררת עם בעלה וילדיה במלון שלנו".
האישה טוענת כי עוגמת הנפש אותה חוותה לאחר שגילתה את הבגידה היא עצומה. לדבריה שוחחה עם בעלה על הנושא והוא לא הכחיש כי הכיר את אותה אישה והוא רץ איתה, אבל הכחיש כי יש ביניהם משהו רומנטי. "אשתי בדיכאון המלחמה ויש לא מעט אנשים כאלה שהפינוי מביתם גורם להם לחוות חוויות קשות ולצרוך מיידעים שאינם בהכרח רלבנטיים… אנחנו סך הכל רצים יחד, אשתי בדיכאון גם מהעובדה שביתנו נפגע ואנחנו נאלצים לנדוד".
האישה הצליחה לעקוב אחרי בעלה וראתה אותו כמה וכמה פעמים בסיום הריצה נכנס לרכב ואיתו המאהבת, שם הם מבלים לפחות עוד שעה. "אני לא ילדה קטנה, אבל בגידה בכלל ובגידה בעת הזו היא סוג של מכה אנושה מבחינתי". עוד בטרם פנתה ליעוץ משפטי דרשה ממנו להפסיק את הריצות ולנתק קשר עם המאהבת אבל הוא מכחיש כי מדובר במאהבת ולכן לא ניתן את הקשר.
עו"ד סולן פתחה בשם האישה תיק יישוב סכסוך כמקובל במקרים כאלה ובמקרה והניסיון להגיע להבנות יכשל דורשת האישה להתגרש. היא דורשת את הכתובה בגובה של מיליון שקלים ופיצוי על העלבון וההשפלה הקשים בנסיבות הזמן הנוכחי.