טכנאי מכונות קפה בן 50 הניף מכונת קפה כבדה במסגרת עבודתו – וגבו נתפס. העובד פנה למוסד לביטוח
לאומי (המל"ל) באופן עצמאי – וביקש להכיר בנכותו כנכות מעבודה. ועדה רפואית שהתכנסה בעניינו מטעם המל"ל –
קבעה כי אין לו נכות כלל, וכי כאבי הגב מהם הוא סובל נובעים ממצבו הרפואי קודם לתאונה.
חברי הועדה לא התייחסו בהחלטתם לחוות הדעת הרפואית אותה הגיש התובע לוועדה. העובד פנה לעו"ד חיים פרנק,
אשר הגיש בשמו ערר על החלטת הועדה. אך גם ערר זה נדחה. עקב דחיית הערר, הגיש עו"ד פרנק ערעור לביה"ד האזורי
לעבודה בבאר שבע.
לדברי עו"ד פרנק, הועדה הרפואית כלל לא התייחסה לחוות הדעת אותה הגיש לה העובד. כמו כן לא הביאה הועדה כל
ראיות תומכות כך שהתובע סבל ממצב בריאותי קודם לתאונה. בנוסף קבעה הועדה כי התובע לא סובל מנכות צמיתה,
אלא נכות זמנית – אך לא דנה בה ולא קבעה לתובע נכויות זמניות. במסגרת הערעור ביקש עו"ד פרנק מביה"ד לעבודה
להורות למל"ל למנות ועדה רפואית נוספת לבדיקת התובע, ולפרט מהן הנכויות הזמניות והצמיתות מהן הוא סובל.
לאחר שעו"ד פרנק הגיש את ערעורו לביה"ד האזורי לעבודה בבאר שבע, נסוג לפתע המל"ל מעמדתו הנחרצת, והחליט
למנות ועדה רפואית חדשה – שקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור 15% – המקנה לו גימלה חד-פעמית על סך 65,500
שקל.