כל מי שהיה פעם בדיוני הוועדות הרפואיות של הביטוח הלאומי, מכיר את הסחבת, חוסר ההתייחסות לתלונות הנפגעים ועוד. אבל נדמה שבמקרה הזה, אפילו בית הדין האזורי לעבודה "נדהם" מהתייחסות הרופאים בוועדה לנבדק שעמד מולם.
תושב הצפון, בשנות ה-60 לחייו, הוכר לפני כ-35 שנה כנפגע עבודה לאחר שהרים משא כבד בעבודתו כחשמלאי רכב. לפני כ-5 שנים עבר ניתוח לכריתת דיסק בגבו ותבע להכיר בכך כ"החמרה במצבו" בשל הפגיעה שהיתה לו בעבר בגב התחתון. ועדה של הביטוח הלאומי דחתה את בקשתו וגם ועדה רפואית לערערים טענה שאין קשר בין התאונה הישנה לניתוח וזאת בשל העובדה שבמשך 31 שנים העובד לא התלונן על בעיות גב.
באמצעות עו"ד סאמי אבו ורדה, מומחה לתביעות ביטוח לאמי ונזקי גוף, הוגש ערעור לבית הדין לעבודה שגם הוא נדחה ואז בערעור שהוגש לבית הדין הארצי לעבודה הוסכם בין הצדדים שהתביעה תוחזר לוועדה שתנמק מדוע אין היא רואה קשר בין התאונה לניתוח שנעשה בגב שנים רבות לאחר מכן.
הוועדה שדנה בתביעה כתבה בהחלטתה כי בתאונה הישנה שבה הרים העובד מצברים כבדים הוא התלונן על כאבים בגב עליון ו"מסיבה שאינה ברורה לוועדה הוכרה ע"פ פקיד התביעות אבחנה של כאבי גב תחתון". הוועדה דחתה את הקשר בין התאונה לניתוח.
בפניה הנוספת לבית הדין בחיפה, טען עו"ד סאמי או ורדה כי לוועדה לא היתה סמכות לדון בתביעה שאושרה לפני 35 שנים. השופט אלכס קוגן, נשיא בית הדין לעבודה בחיפה, קיבל טענה זו וקבע כי התייחסות הרופאים להכרה בתביעה לפני שנים היתה שגויה ואינה בתחום סמכותה והדבר יוצר "קושי בקבלת מסקנות הוועדה".
השופט קיבל את הערעור וקבע כי התביעה תידון בפני הרכב חדש של ועדה רפואית בביטוח הלאומי מבלי שהרופאים יקבלו לידם את הפרוטוקולים של הוועדות הקודמות וגם לא פסקי הדין של בית הדין לעבודה.