שני זוגות נשואים מצילי חיים בלבוש כחול לבן: הנשים עובדות כאחיות במחלקה לרפואה דחופה בביה"ח קפלן מקבוצת כללית (במדים כחולים), ובעליהן פראמדיקים במד"א (במדים לבנים) המטפלים בתקופה זו גם בחולי קורונה ומעבירים אותם לטיפול המסור של הצוות הרפואי בבית החולים. "בתקופת הקורונה אנחנו מתאמים את זמני המשמרות כך שתמיד יהיה הורה אחד עם הילדים בבית", אומרות האחיות.
רעות ולדר (29, רחובות), שנה וחצי אחות במחלקה לרפואה דחופה, בעבר מתנדבת במד"א רחובות. "הכרתי את בעלי מאיר (42) כשהייתי בשירות לאומי והוא כבר היה פראמדיק", היא מתארת. "אנחנו נשואים 8 שנים, יש לנו שני ילדים (בת 4 – טליה, ובן שנה – נועם), והוא גם בוחן בבית הספר לפראמדיקים". היו מקרים בעבר שמאיר הביא מטופלים לחדר מיון קפלן ורעות קיבלה אותם לטיפול רפואי במיון.
"מגיל קטן היה ברור לשנינו שנהיה מחוברים לתחום הבריאות. אבא שלו היה מתנדב במד"א, אני באה ממשפחה שמטפלת בזולת ואכפתית כלפי הסביבה. אמא שלי עובדת סוציאלית".
רעות ומאיר החליטו שהיא יוצאת מהבית רק לעבודה מתוך תחושת אחריות וזהירות לעצמם, לילדים ולסביבה. "בשל העובדה שבתקופת הקורונה ההורים שלנו חייבים להישאר בביתם, בעלי ואני מתאמים את המשמרות כך שתמיד יהיה הורה אחד עם הילדים בבית".
יוליה צ'רניק (37, אשדוד), שנה אחות במחלקה לרפואה דחופה, עלתה עם בעלה מקסים ביחד מבלרוס לפני 5 שנים, לאחר שהיו נשואים כשנתיים. מקסים חובש במד"א בתחנת בת ים. יש לה ילדה בת 13 וילד משותף בן 6. "יצא כמה פעמים שמקסים הביא אלינו למיון קפלן מטופלים והוא הסביר לי ממה הם סובלים ואני המשכתי את הטיפול הרפואי", מספרת יוליה. "כשעברנו למשמרות של 12 שעות בתקופת הקורונה עבדנו במשמרות מתחלפות כך שאחד יהיה עם הילדים והשני בעבודה, ולהיפך ". אמא של מקסים היא אחות ובעלה הוא רופא.
רעות ויוליה אומרות: "בימים אלו אנחנו עובדים בבית החולים קפלן סביב השעון עם מיגון מלא ומסירות רבה, ואנו עושות כל מאמץ בכדי שלא תהיה פגיעה בקשר המיוחד שלנו עם החולים, בחמלה רבה, בהבנה וברגישות. כולם מקווים כי יום העצמאות שחחגנו אתמול הוא גם המקום של תחילת החזרה לשגרת חיים נורמלית במישור האישי והלאומי".